לרובנו לא נוח לעמוד מול המצלמה... זה יכול להיות מביך ולא נעים. בעידן שבו המצלמה נגישה לכל אחד במכשיר הפלאפון האישי שלו, נראה עוד יותר מגוחך להוציא כסף על צילומים. אז למה בכל זאת כדאי לשלם עבור צילומים
מקצועיים?
"אספו רגעים, לא חפצים". זהו אחד מהציטוטים האהובים עליי כיוון שהוא מזכיר לי כמה הדברים החומריים בעולם הזה הם חולפים, וכל מה שנותר לנו בסוף היום- אלה הזיכרונות שלנו, מי שאנחנו, והאנשים שאנחנו אוהבים.
בסופו של דבר, הדברים שגורמים לנו את תחושות הסיפוק והשמחה הטובים ביותר הם כאשר אנחנו עושים משהו טוב, כאשר אנחנו נותנים, כאשר אנו יוצרים קשרים משמעותיים. הרגעים הללו הם הרגעים שמעצבים את חיינו ונותנים להם רובד עמוק, רובד של חיבור ואהבה.
החיים משתנים ללא הרף, הם חולפים מול עינינו גם בלי שנשים לב. הזמן לא מחכה לאף אחד, אך לכולנו יש באופן שווה ממנו. ולכן אנו צריכים לנצור את הרגעים היקרים מכול עם יקירנו.
בעוד כמה שנים דברים ישתנו, ומה שיוותר מהזמן הזה- אלה הזיכרונות והחוויות, אך אלה מתעמעמים עם השנים.
מה שמותיר אותנו עם השאלה- איך אנחנו רוצים לעזוב את העולם הזה? מה אנחנו רוצים לזכור מחיינו ואיך נרצה שאהובינו יזכרו אותנו?
אחד מהדברים שנרצה שאהובינו יזכרו הוא כמה באמת אהבנו אותם. קשרים אוהבים יכולים להתבטא בכל כך הרבה דרכים- אם זה במבט רך, חיוך אוהב, חיבוק מנחם, מילה מעודדת, כתף תומכת או מתנה קטנה... לכל אחד הדרכים שלו, וכל קשר הוא שונה ומיוחד.
צילום הוא הדרך הטובה והאותנטית ביותר להנציח את כל אותם הרגעים הקטנים והגדולים בחיינו. התמונה משקפת את המציאות כפי שהיא הייתה בדיוק באותו רגע, ולכן היא מסוגלת לעורר בנו רגשות ו'להחזיר' אותנו אל אותו רגע מיוחד.
בתור צלמת, תפקידי הוא 'לתפוס' את הרגעים הללו ואת הקשר ביניכם. השקעתי מספר בלתי מבוטל של שעות בקריאה, תרגול וצבירת ידע כדי לעשות זאת בצורה הטובה והאיכותית ביותר, שתאפשר לכם להיות מי שאתם בזמן שאני עושה את עבודתי.
בעוד שנים תוכלו להסתכל יחד עם יקירכם על אותם התמונות, להיזכר באותם רגעים נהדרים, ולראות כמה גדלתם וצמחתם מאז, ותדעו שלילדיכם תמיד יהיה מה שיזכיר להם את הקשר המיוחד איתכם.
איך אתם אוהבים להנציח את הקשרים והרגעים המיוחדים לכם? שתפו בתגובות!
הרגעים של הצילומים המקצועיים האלו הם באמת חסד ומתנה גדולה.
זהו זמן שאנחנו בפשטות עם אנשים שאנחנו אוהבים ובסביבה שאנחנו אוהבים אותה ומרגישים בה בנוח. אני אחרי יום שאני מנסה בכוח לדבר עם אחיינים שלי ולהוציא אותם מהמסכים שלהם והם פשוט נשאבים לזה. היחד הפשוט ללא מסיחים חסר .
יש משהו בצילום יחד ש:
א. יש כאלו שאוהבים את זה להרגיש במרכז פעם אחת, להרגיש יפים ולקבל תשומת לב.
ו-ב. אנחנו לא יכולים להיות בתוך המסכים כי אז כל החוויה נעלמת וכאילו לא קיימת. אנחנו מפספסים את האנשים והרגעים היפים באמת .
הרגשתי שהדברים שלך מעוררים בי חשק פשוט להפסיק ולהיות שאובה לפלאפון וממש עכשיו פשוט לזרוק אותו על איזה מיטה ולעזוב אותו לשבוע.
זה עורר בי את הצימאון לחיות…