זנזיבר. אפילו השם של המקום נשמע אקזוטי, ואולי בגלל שהוא כזה לא העזתי אפילו לחלום שאגיע למקום כזה. אבל אז זה קרה...
עברו 3 ימים עד שנחתה עליי ההבנה שכן, אני באמת בזנזיבר. במציאות. ואני לא חולמת, רק חווה מציאות חלומית.
למרות שהייתי שם במשך שבוע בלבד, יש לי המון לספר על המקום. מסיבה זו פוסט זה הוא פתיחה לסדרת פוסטים שאכתוב על זנזיבר. בכל פוסט אכתוב על יום אחר בטיול, והיום אכתוב את התרשמותי הכללית מהמקום.
כשאני נזכרת בזניזבר, התמונות שעולות לנגד עיני הן של צבעוניות מדהימה והרבה חיוכים.
הבגדים, החופים, הפירות, האנשים- כולם יצרו נוף יפהפה של שמחה ורוגע.
למעשה, המוטו "אקונה מטטה" (-אין דאגות בסווהילי) שאנו מכירים מתוך הסרט 'מלך האריות', הוא ביטוי אמיתי ששגור בפי המקומיים לא מעט ואף מנחה את חייהם. בכל מקום שהלכנו אליו, שמענו זאת בצירוף ביטויים כגון "הכל סבבה" ו"טודו בום"...
היה כל-כך מעניין להיחשף לדרך חיים שונה לחלוטין מכל מה שאנו מכירים. אנשים שם חיים בכזאת פשטות ועוני, ולמרות זאת היה להם חיוך גדול על הפנים. עורר השראה לראות זאת, ולהבין שאם הם מסוגלים להיות שמחים במצב כזה- כנראה שאנחנו גם מסוגלים, שאנחנו לאו דווקא זקוקים לדברים חומריים ולתנאים המדהימים כמו שיש לנו פה בארץ, ב"ה, כדי להיות מאושרים.
זנזיבר היה גן עדן עבורי כצלמת! בכל מקום היה מה לצלם, ולמרות שעברה שנה מאז הטיול עוד לא טיפלתי בכל התמונות שצילמתי שם, כי צילמתי כל- כך הרבה... היו המון הרבה פרצופים מעניינים, מנהגים מיוחדים, נופים עוצרי נשימה וכמובן הרבה הרבה צבע...
הטיול הזה היה בדיוק במקום לאחר שגמרתי שנתיים מלאות עשייה ואתגרים של שירות לאומי. זו הייתה הזדמנות נהדרת עבורי לאסוף תובנות מאותה התקופה בראש צלול כשהייתי מוקפת בכל היופי הזה- מה שגרם לי לחשוב מתוך התרגשות על העתיד וההרפתקאות שמצפות לי בעז"ה, וכן לחשוב איך אני רוצה לבנות את חיי מתוך כל הדברים השונים שראיתי וחוויתי.
החוויה שלי בזניזבר היא חלק גדול ממה שדחף אותי לפתוח את העסק שלי, כיוון שגיליתי שם עד כמה הלב שלי נמצא במקום שבו אני מגלה את היופי והייחודיות בכל אדם ובכל מקום, ויכולה להנציח ולהעביר זאת הלאה.
מה המקום החלומי ביותר שתרצו לבקר בו? אל תתביישו לשתף בתגובות- כי לפעמים גם החלומות הפרועים ביותר מתגשמים...
